צלם עיתונות - יוצר דוקומנטרי - כתב רדיו - טייל

באסה, טפטוף, מבול, גשם, שיטפון. ושלא תבינו אותי לא נכון, זה לא הטפטוף הראשוני ולא המבול שתקף אחריו. זה לא הגשם וגם לא השיטפון. זו בסך הכל שלולית. אחת קטנה וזמנית שגרמה לבאסה.
כל הסיפור התחיל בנהג אגד. כן כן כזה שנוהג באוטובוס ירוק. במקום להיכנס לקריית גת הוא נכנס לקריית מלאכי. אז איחרתי ב40 דקות. ירדתי מהאוטובוס, עליתי לאוטובוס אחר, מלא חניכים רעשניים וכמה מדריכים חסרי אונים. המשכנו בנסיעה, עקפנו את ב"ש, הגענו לירוחם. לא, לא למרכז המסחרי המאובק. אלה אל האגם. שבהעדר קור ורוח חזקה, היה מספק לנו סיוט בחסות קבוצת יתושי ירוחם.
ואיך כל זה קשור לשלולית אתם שואלים? בעשר בלילה, בערך. כשקולות השירה נשמעו למרחקים. התחיל טפטוף שהפך ברגע למטר מטורף של גשם. בעודי עוזר לחניכים, התרמיל, שהיה בנקודה לא אסטרטגית בעליל ספג את מי השלולית.
אם להגיד את האמת, לא באמת התבאסתי. במצבים כאלה אני שמח שיש לי את האפשרות לנסות דרכים חדשות להישרדות.
פרסתי שמיכת מילוט בעזרת עץ ענק בצורה שתגן עלי מהגשם ותחסום את הרוח. החשש הגדול שלי היה שמישהו עם לחץ בשלפוחית השתן יחליט להשקות את העץ באמצע הלילה. ואז ללא שום התראה שמעתי זרם חזק. הרעש התגבר והתחלתי לדאוג. פתחתי את עיני כמטר וחצי ממני היו מונחות 2 כפות רגלים יחפות, בבוץ, בגשם והכי גרוע מולי. "הלו תסתכל לאיפה אתה משתין" צעקתי לו. "ישנים פה, המשתנות זה ליד העץ ממול!!!".
הפעם התחמקתי בגדול! בפעם הבאה עוד יכולים לפגוע בי. אז קמתי והעברתי את המחסה לשטח ניטרלי. העמדתי את מקלות ההליכה פרסתי את שמיכת המילוט וישנתי ליד מדורה.
בוקר הג'יפ חילק חוליות באזורים שונים ברכס ירוחם. ירדתי על הכביש, באחד מפיתוליו של נחל רביבים. הנחל שתף, הזרם היה חלש יחסית. פחות מדקה עברה מהזמן שנעמדתי לצד הזרם ועד לרגע שבו שחיתי במי השיטפון.
יצאתי מהמים, על גופי נשארו סימנים לבנים של הסחף שהיה במי השיטפון. התחלתי בהליכה זהירה על הקרקע החלקלקה. עליתי בערוץ, חלפתי על גבים, הלכתי על קו רכס, וירדתי לתוך נחל. הרחתי רתמים, ראיתי אזובי מדבר שתיתי תה משיח' (לענת המדבר) והמשכתי בהליכה. נכנסתי לקצב, בלי לעצור, לדלג מעל הבולדרים, לעקוף את הגבים ולהמשיך בהליכה.
הי! חשבתי, מה זה היה. חזרתי שני צעדים אחורה, בוחן את הבור המלבני בערוץ הנחל. בערך בערך 40 סמ' על 50 סמ' חצובים להפליא. ניסיתי להסתכל. הדלקתי פנס וירדתי הפוך כשרגלי למעלה, הארתי פנימה, מאמץ את עיני לשווא בחושך המאיים. יצאתי מהבור ונדחקתי פנימה שוב. הפעם רגלי כלפי מטה. עיקמתי את רגל ימין, סובבתי את רגל שמאל ועדיין נשארתי במקום. הסתובבתי, ניסיתי הפעם הפוך. בשלב מסוים, אחרי שחצי מהגוף שלי היה מעוות בניסיון להידחק למחילה הזו. הבנתי שזה יהיה קשה משחשבתי. יצאתי! התחלתי להזיז אבנים מתחתית הפתח. שוב נדחקתי פנימה, מכניס רגליים, מעוות ומקפל איברים, מוציא אויר. הראש נכנס במרחק של מ"מ בודדים בלבד מהקיר. עם כל נשימה האבק שעל הקיר התעופף לצדדים נדבק לריסים לגבות.


תוצאות הסקר

• הבור נמצא בנחל הימן. בנ.צ. 541785 / 183015. מבנה הבור מלבני וגודלו 4.5*6. גודל הפתח כ-50*40 סמ' . הבור מלא ברובו סחף והכניסה אליו קשה מאוד. 
• גבים בנ.צ. 542090 / 188527. הגבים טובים וקרירים לדעתי לא מחזיקים מים להרבה זמן. עומק הגבים עד מטר. 
• עתיקות בנ.צ. 542064 / 189314. אתר עתיקות מעניין, במקום יש טרסות ופזורים שברי חרסים ונתזים של צור. סביב האתר פזורים צמחי תבלין רבים. 
• גבים בנחל הימן. לאורך הנחל ישנם כמה גבים חלקם גדולים ועמוקים.